מקרה רמון אמת או בדיה

מקרה רמון – אמת ובדיה 
מאת: חנה בית הלחמי

המאבק המלוכלך והרחב נגד ההרשעה, שכולל אנשי ציבור, תקשורת, אקדמיה, ואפילו – למצער – פמיניסטיות-לכאורה ואייקונים תרבותיים. כמו הסופר יורם קניוק – מראה שפסק הדין נגע בלב ליבו של המכניזם החברתי הכוחני, זה שמשתמש תדירות במין כמטבע של כוח. לכולם "הזיזו את הגבינה" כאן. שני דברים ראויים לציון לגבי דעת הקהל בעניינו של השר לשעבר ועבריין המין המורשע בהווה, חיים רמון:
1.  הצגה מגמתית של תוצאות המשפט, שתואמת את קו ההגנה המרכזי של רמון: הכפשת הקורבן
2.  שימוש ציני של "מחנה רמון" בחוש הצדק הנשי ובאמביציה הנשית למחות על כל עוול, תוך הטעיית נשים להאמין שלא התבצעה תקיפה.
הרשו לי לנפץ כמה מהסטריאוטיפים סביב מקרה רמון. אין תום לב בעבירת מין והקורבן אינה אשמה. או, כפי שהיטיבו לבטא זאת השופטים: "פיו של הנאשם לא נפתח מעצמו, אלא אם רצה בכך. ללשונו של אדם אין חיים משל עצמה וזו אינה יוצאת מפיו בלי שהתכוון לכך. שימוש בלשון תוך כדי נשיקה הינה פעולה מודעת ועם כוונה בצידה. הטענה של הנאשם ש"אינו זוכר…", "…ואולי הלשון נגעה בשפתיים…", הינה לא יותר מאשר היתממות לשמה".

כל אחת ואחד שידבקו באמת המשפטית, החברתית, הערכית וזו של זכויות האדם של נשים ע"י קריאת העובדות כהווייתן – דייני.

ה', נערה אחת אמיצה, העמידה מראה מול פני רובנו, שחווינו בצעירותנו חוויות דומות ברמות תקיפה וחומרה שונות ולא העזנו לצאת נגד השיטה החברתית – לא העזנו לקרוא להן בשמן וודאי שלא להתלונן. אני לא מופתעת שיש כל כך הרבה נשים, שהמראה הזו לא מחמיאה להן ואין להן את תעצומות הנפש לעשות מולה חשבון פנימי. קל יותר לצאת נגד השינוי, כלומר – נגד מה שהוא דורש מאיתנו (להתנגד, לחשוף, להתלונן, להיאבק על זכותנו הריבונית-מגדרים להגדיר מהי אישה (ולאו דווקא כזו שחיזור כוחני ואלים הוא שם נרדף לרומנטיקה, עבורה), לוותר על טובות ההנאה שנותן לנו הדיכוי. זה מסביר מעט את שולמית אלוני, סימה קדמון, יעל פז מלמד, רונית תירוש, שלי יחימוביץ' ואחרות. הנימוק של יציאה מפרופורציות לא היה תקף עבורן, מן הסתם, לו היו בנותיהן הקורבן – שכן ה"אוטומט" הנשי הוא להגן על האחר/ת, ולא על עצמי. כאן, הזדמנה להן ההזדמנות להגן על האחר, מבלי שהן תתחלנה להבין, אפילו, שההגנה על האחר פירושה הפקרת-העצמי. ואם ב"יציאה מפרופורציות" עסקינן – גם זיון יכול להיות עניין של כמה שניות או דקות. האם בשביל זיון כפוי צריך להרוס לאנס את הקריירה?

לגבי בית המשפט: אני מניחה שבמקרה של זיכוי, לא היו המקטרגים מערערים על הלגיטימיות של בית המשפט, כפי שהם מערערים היום. לכן, בואו ניטול קורה מבין עינינו: גם המתקפה על בית המשפט, אינה אלא חלק מניסיון לא אתי במיוחד להשפיע על הערכאה הגבוה יותר, אליה יגיש רמון את ערעורו.

עבור אלו שחשות ש"משהו לא בסדר" בנימוקים נגד הרשעת רמון, אני מביאה כאן כמה מהבדיות המופצות בימים אלו, ואת האמת עליהן. בית המשפט אמר בהקשר זה את דברו באופן נחרץ וברור, ואני משתמשת בציטוטים מדבריהם.

להלן טבלת השקרים מול האמת;