כל מה שרציתם לדעת על הקשר בין משפחה ותקיעות בקריירה
מאת: שמחה לוין.
סביב יום המשפחה נשפכו הרבה מילים על ההיבטים השונים של משפחות :סוגי משפחות ,איזון בין עבודה וקריירה ,חינוך,הורות ועוד.יש היבט אחד שלא נאמר עליו כמעט שום דבר ועליו אני רוצה להתמקד – על ההיבט התעסוקתי במשפחות בראייה בין דורית.
השאלות שמעניינות אותי הן :
- כיצד משפיעה הקריירה שלנו- ההורים ,על עתיד הילדים שלנו ?
- כיצד השפיעה הקריירה של ההורים שלנו על שביעות הרצון שלנו מעבודתנו ?
- מה הקשר בין תקיעות בקריירה שלנו לתקיעות בקריירה של ההורים שלנו ?
כולנו מודאגים מכך שהשקעה בקריירה שלנו פוגעת באיכות הקשר שלנו עם הילדים שלנו .
הנחת היסוד הרווחת היא שהורים שמשקיעים הרבה מהזמן והאנרגיה שלהם בעבודה על חשבון שעות המשפחה שלהם,גורמים נזק לילדים שלהם.
אבל המציאות מוכיחה גם אחרת .מסתבר שהורים שלא מממשים את עצמם בקריירה משפיעים לרעה על העתיד התעסוקתי של הילדים שלהם.
כשאנשים פונים לאימון בגלל תקיעות בקריירה כדאי לבדוק איתם את ההיסטוריה של השושלת התעסוקתית במשפחת המוצא שלהם.
כשאנשים פונים לאימון בגלל תקיעות בקריירה כדאי לבדוק איתם את השאלות הבאות :
האם ההורים עבדו ?
האם ההורים היו מרוצים מעבודתם ?
האם להורים הייתה תחושה של מימוש עצמי או כישלון בתחום התעסוקתי ?
אילו הסברים ההורים נתנו לכך שאינם מצליחים בתחום התעסוקה ? והאם ההסברים הללו הם גם ההסברים שאתם נותנים לעצמכם ?
מסתבר שיש העברה בין דורית גם בנושא של עבודה .כשהורים לא מרוצים מעבודתם ,הם מעבירים לילדים שלהם את תחושת התסכול ,האכזבה והתקיעות .בהרבה מקרים כשההורים לא מממשים את עצמם בתחום התעסוקתי הדבר ישפיע על שביעות הרצון העתידית של הילדים שלהם.
עבודה ,גם בדורות הקודמים לא היוותה רק מקור פרנסה .עבודה תמיד ,הייתה ותהייה אמצעי לביטוי עצמי.
אני רוצה להביא דוגמא אישית : אימא שלי למדה עיצוב אופנה .היא בחרה לעסוק בייצור תחפושות לחנויות ומפעלים .היא עיצבה בעצמה וגם העסיקה עובדים רבים.
אני כילדה שנאתי להיות ילדת מפתח אבל קלטתי מאימא שלי את תחושת הסיפוק העצמי של מי שמגשימה את עצמה .הרגשתי את החשיבות הרבה שהיא מיחסת לעבודה שלה ,הרגשתי את שביעות הרצון שלה מהעיסוק שבחרה לעצמה,הרגשתי שותפה ליצירתיות שלה גם אם לא אהבתי את העובדה שזה בא על חשבוני.
לימים ,הפכתי להיות מנחה ,מאמנת ויועצת ארגונית .אני משקיעה הרבה מאוד בעיסוקים שלי .לקחתי מאימא שלי את תחושת הייעוד שיש בעבודה שאנחנו בוחרים לעצמנו ואני קמה כל יום בתחושה של שביעות רצון מרובה והגשמה עצמית. הילדים שלי גאים בי על העבודה שלי אף על פי שגם הם כמוני (כילדה ) מקטרים לפעמים שאני לא מספיק נוכחת בשבילם .
אני חושבת שהעובדה שהיה לי מודל לחיקוי חיובי בתחום של התעסוקה נתן לי הרשאה לפתח קריירה
ולממש את עצמי בקריירה .בשבילי קריירה היא סם החיים והעבודה בשבילי היא מקור לא אכזב של יצירתיות והגשמה עצמית.
אבל,סביבי יש הרבה מאוד אנשים שלא מרוצים ממה שהם עושים למחייתם .מגיעים אלינו לקורסים בכישורים מאות אם לא לומר אלפי אנשים לא מרוצים מההיבט התעסוקתי בחיים שלהם.זה משפיע על כל מישורי החיים שלהם .הם מעידים על חסימה מקצועית ,על תקיעות ,על חוסר יציבות בעבודה או סתם על שעמום ושחיקה בגלל עבודה שגרתית .הם מקווים למצוא את " העבודה " שתגרום להם אושר . עם כל אותם אנשים לא מרוצים כדאי לברר את המודל לחיקוי שהיה להם בבית .
קרה לי לא פעם שבדקתי את נושא התעסוקה עם מתאמנים בעין בין דורית ומצאתי שהתקיעות בקריירה קשורה לתקיעות הבין דורית .זה בד"כ נושא שעובר כחוט השני במשפחות שבהם ההורים ,הסבים והסבתות לא מימשו את עצמם לאורך כמה וכמה דורות.
אחרי כל מתאמנ/ת שלא מממשים את עצמם בעבודה נמצא דורות של אנשים שלא מימשו את עצמם בעבודה .
"כולנו קורבנות של קורבנות " ,אמרה לואיז היי ,ולא ידעה כמה היא צודקת.
אז איך שוברים את התקיעות השושלתית ? איך מתמודדים עם החסימה הבין דורית ?
איך מפסיקים להיות "קורבנות של קורבנות " ?
לשם כך צריך לצאת למסע עם עצמנו או עם מאמנ/ת –למסע של אימון לשינוי מבפנים החוצה .טעות היא לחשוב שהפיתרון לחוסר שביעות רצון תעסוקתית טמונה בשינוי מקום העבודה .זה רק חלק מהפיתרון .הפיתרון השלם נמצא במציאת המפתח בפנים –בתוך הנפש פנימה .
השלב הראשון של המסע הוא להסכים ולזהות את הבעיה האמיתית .הבעיה היא לא מקום העבודה הבעיה היא החוויה הפנימית של האדם וההרגשה שהוא תקוע בעשייה שלו . הבעיה היא שהאדם לא מרוצה ממה שהוא עושה.זו לא בעיה חיצונית שתיפתר עם החלפת מקום העבודה .השיעור רק יחזור על עצמו שוב ושוב .זו בעיה פנימית שמחיבת בירור פנימי.יש אנשים שנבהלים מהתקיעות בקריירה וממהרים לעקוף את הבעיה –למצוא עבודה חדשה שהיא בבחינת " אותה גברת בשינוי אדרת " .אנשים אמיצים מבינים שיש בתקיעות פתח לגדילה והתפתחות אישית .
השלב שני הוא שלב האבחון :בתהליך של אימון חשוב לברר עם עצמנו –למה אנחנו תקועים ? איך אנחנו תקועים ? וכמה באמת אנחנו חסומים ?
כאמור ,חלק מהחסמים קשורים לבחירה הבין דורית .אדם שאבא או אימא שלו לא מימשו את עצמם בתחום הקריירה יחוש כאילו הוא כבול בגלל " הזדהות לא מודעת עם אי מימוש הייעוד של הורה מתוסכל ומאוכזב והימנעות מתחרות עימו " (אורניה יפה-ינאי ).
חסם אחר קשור לתחושה המאוד עמוקה של האדם שאסור לו לבחור מקצוע שהוא אוהב .המודל שאדם כזה ראה בבית הוא של קרבן .יש כאן היבט מגדרי מובהק –נשים נמנעות הרבה פעמים לממש את עצמן כיון שהן חוששות שהקריירה תבוא על חשבון הילדים .הם ראו בבית מודל של אימא שהקריבה את עצמן בשביל הילדים והן כבולות בקונפליקט הבלתי פתור הזה של בחירה בין ילדים לעבודה .
השלב השלישי הוא השלב של החיפוש העצמי: זהו שלב שמחייב אותנו להיות במצבים של עמימות ואי ודאות .זהו שלב שמצריך אותנו להיות בשקט עם עצמנו ולהתבונן פנימה באומץ על מנת למצוא תשובות .
זהו שלב של שינוי פרדיגמות ,בחינת אמונות הצל הסמויות והשורשיות שלנו לגבי כל אותם דברים שאנחנו מאמינים שאנחנו לא יכולים לעשות כיון שאם"אבא שלי או אימא שלי לא הצליחו בכך ,איך אני בכלל אדע איך לעשות זאת" .
השלב הרביעי במסע השינוי ושבירת התקיעות הבין דורית היא שלב גיבוש תכלית החיים (הדהארמה ) :
עמוק ,עמוק בתוך כל אדם יש ידיעה פנימית לגבי הייעוד שלו .מה שעוצר אדם מלדעת את הייעוד שלו זה הפחד מלהיות מה שהוא באמת .הפחד להיות "אני אותנטי " . ידיעה מחיבת עשייה .חזון ברור מחייב עשייה ברורה ומחויבות .רובנו פוחדים ממחויבות .הגשת החלומות שלנו מחיבת הרבה אומץ,תעוזה,לקיחת סיכונים .
"בכל מקרה ,אנשים חשים כאב נורא מול החמצה תעסוקתית.מול תחושה שחייהם עוברים בלי חיבור לצורך הפנימי או לתשוקה לעשייה .בלי לעשות משהו משמעותי עבורם ".(אורניה יפה-ינאי)
השלב החמישי הוא שלב הכנת תוכנית פעולה להגשמת החלום:
כשזיהה אדם לאן הוא רוצה ללכת בעשייה שלו הוא צריך לגבש אסטרטגיה ותכנית פעולה להגשמת החזון שלו הוא צריך לענות על שאלות כגון :
מהם דרכי הפעולה להגשמת החלום ? מהם המשאבים שיש לי ? מהם הכישורים שיש לי ?
מהם ההזדמנויות או המכשולים שעומדים בפני ? מי יכול לסייע בידי להגשים את החלום שלי ?
השלב השישי הוא שלב היישום:
שלב זה מלווה בתחושה של עשייה ,הגשמה עצמית ומימוש חלומות. בבחינת " סוף,סוף אני עושה את מה שאני באמת רוצה לעשות" ולא את מה שאני "צריך לעשות" לפי צו הדורות המשפחתי.
זהו השלב שבו אנחנו מתירים מעל עצמנו את הכבלים שאסרו וכבלו אותנו לשושלת המשפחתית שלנו .
אז קדימה צאו לדרך .זכרו –" תנועה בכיוון חדש מסייעת במציאת גבינה חדשה".
בהצלחה.