מה בין יום הולדת, הכרת תודה והכרת הטוב ?!
כשאתה אסיר תודה על הדברים שיש לך , יהיו לך יותר דברים להכיר תודה בגינם .
( זיג זיגלר )
יום הולדת היא מסורת נפוצה שאפשר למצוא בכל תרבות וחברה בעולם.
החודש אנחנו חוגגים 16 שנים למכון כישורים.הזדמנות טובה לברר את הקשר בין יום הולדת, הכרת תודה והכרת הטוב.
במאי 1995 הקמתי את מכון כישורים–קישורים מתוך רצון עז להשפיע על סדר היום החברתי .היה לי ועדין יש לי חזון מרחיק לכת: להשפיע על אנשים וליצור עולם טוב יותר לכולנו: להעצים, לפתח מנהיגות אישית, להקנות כלים להתפתחות אישית ומודעות עצמית.
כאישה צעירה בת 30, סטודנטית לתואר שני, רכזת פוליטית לשעבר, נשואה, אמא לילדה קטנה היה זה אתגר לא פשוט.
עם הזמן הצטרפו אליי אנשים טובים לצוות המרצים, לקוחות מופלאים ותלמידים שהם חברים לדרך ולחזון.
מאז עברו 16 שנים, 20,000 תלמידים מכל שדרות החברה הישראלית למדו במכון, יש צוות של מרצים ומאמנים מן השורה הראשונה בארץ, הוצאתי שני ספרים,הספר "להפוך חלום למציאות" וגם קלפים המשמשים בסיס לשינוי של רבים וטובים. קבענו את משכננו בבית ספר להדרכה בקיבוץ ועוד היד נטויה.
וכך החודש – במאי 2011 אנחנו חוגגים יום הולדת. זמן טוב להודות לכולם, זמן מצוין להכיר תודה על כל מה שיש, לשמוח במה שיש, להכיר בכל הטוב הזה.
הכרת תודה: להודות? להיות אסירי תודה? לשמוח על כל מה שיש?
במציאות של עומס, לחץ וציניות מרובה זה עשוי להישמע לאנשים מסוימים מלאכותי, רוחני , ניו-אייג'י, יומרני. אבל למי אכפת, זה הרי שלהם ולא שלי. ואולי דווקא מסיבה זו אני רוצה לעסוק היום בקשר שבין יום הולדת לבין הכרת הטוב.
יש אנשים שבשבילם יום הולדת זה זמן טוב להיכנס לדיכאון :"תראי איך הזמן עבר הם אומרים " ובכלל עוד לא הספקתי שום דבר ". לא תאמינו כמה הרבה אנשים יש בעולם שסובלים מסימפטום – דיכאון יום הולדת .
התבוננות פנימית מגלה כי הטבע של רובינו הוא לראות את "חצי הכוס הריקה". אנחנו מעבירים אנרגיה וזמן רבים מידי בקיטורים, במחשבות ובדיבורים על מה שחסר ועל מה שאין לנו. בהרבה מאוד פילוסופיות ותורות רוחניות כמו גם ביהדות ישנו מושג בסיסי מאוד המדבר על "חוש הכרת הטוב", שמשמעותו, בתמציתיות, להחליף את המשקפיים איתן אנחנו מסתובבים בעולם ולסגל מחשבות חיוביות במקום שליליות. אז במקום לראות את מה שאין להתחיל לראות את שישנו, לראות את חצי הכוס המלאה.(ניר אביעד)
הרעיון הבסיסי הוא להתחיל לפתח מודעות לפרשנות האוטומטית שלנו את העולם הסובב אותנו :במקום להגיב על האירועים והחוויות העוברות עלינו מתוך התניה אוטומטית להכניס מודעות ותשומת לב לתגובה שלנו. הרעיון הוא להתחיל לייצר פער, פסק זמן בין האירוע לתגובה שלנו עליו.
לרובינו יש נטייה טבעית לסבול ממה שעדיין אין לנו: אין לנו מספיק כסף, אין לנו מספיק זמן פנוי, אין לנו ילדים מספיק מוכשרים, אין לנו עבודה מספיק מתגמלת, מערכת היחסים שלנו מאכזבת וכיו"ב.
לרובינו יש גם נטייה טבעית "לסבול מטיפשותם של אחרים" דהינו אם מישהו חסם את החניה הפרטית שלי ולא אפשר לי להוציא את המכונית שלי התגובה האוטומטית שלי היא לכעוס להתרגז ולריב איתו. ברוב המקרים החוסם כבר עבר הלאה אבל אני נשארת עם הרעל שהשאיר אצלי.
שינוי נקודת הראות פירושה להתחיל לראות את חצי הכוס המלאה במקום את חצי הכוס הריקה. ואפרופו יום הולדת – במקום לראות את מה שלא הצלחנו, את כל מה שלא הספקנו, את השנים שבזבזנו בניסיון זה או אחר, להתחיל להסתכל על כל אותם דברים נהדרים שכן הצלחנו לעשות ואפילו לנוח קצת על זרי הדפנה.
השאיפה להשתפר וגם השאיפה לשפר את האחר ואת סביבתנו היא נטייה אנושית. היא גם מאפיינת במיוחד אנשים שנוטים לטפל בבני אדם כמו מאמנים אישיים. למאמנים אישיים יש מעצם טבעם את רפלקס התיקון. הם חושבים שהם צריכים לתקן את העולם סביבם. אז נשאלת השאלה מה רע בכך? הרי דווקא הנטייה הזו לשפר ולתקן את העולם היא זו שאחראית על ההתפתחות האישית והחברתית שלנו. הרי, לולא הייתי שאפתנית מכון כישורים לא היה קיים היום ולא היה מסייע בידי אנשים אחרים להגשים את שאיפותיהם.
אבל בצורה הקיצונית תסמונת "אף פעם לא די " (תסמונת שהפסיכולוג נתנאל ברנדן מדבר עליה ) ולפיה רבים וטובים מאיתנו סובלים מחוסר היכולת להסתפק במה שיש לנו ובמה שאנחנו .בלי קשר לכישרון, למשאבים, לכישורים, להצלחה האישית והחומרית, האנשים הללו תמיד מרגישים שמשהו בחיים שלהם חסר. חוסר הסיפוק המתמיד שלהם גורם להם להיות במצב של אי שביעות רצון מתמדת.(ד"ר טל בן שחר בספרו "אושר אפשרי " )
אז מה הפיתרון ? האם זה אומר שאנחנו נידונים לסבל אם אנחנו שאפתנים מידי? או שאולי עלינו לפתח ציפיות נמוכות ולהסתפק במועט?
"אם אתם מתכננים להיות בכוונה פחות מכפי שאתם מסוגלים להיות" אומר אברהם מאסלו," עלי להזהירכם שלא תמצאו אושר עד סוף ימיכם ".
אז מה לעשות: מתי להנמיך ציפיות ? מתי להעלות אותן?
עלינו ללמוד לזרום עם המציאות: למען האושר וההצלחה עלינו לעסוק בפעילויות שאינן קשות מדי ואינן קלות מידי. אם לא נציב בפני עצמנו אתגרים – נשתעמם, אם נציב בפני עצמנו מטרה גבוהה מידי – נעשה חרדים ומתוסכלים .
אבל המשוואה הזו היא עדין לא מספקת. מה שהכי חשוב הוא הכרת תודה:ולהכיר טוב על מה שיש. אנחנו צריכים להשלים עם העובדה שאף אחד מאיתנו לא מושלם ושלאף אחד מאיתנו אין חיים מושלמים ובכלל העולם איננו מושלם .לכולנו יש מגבלות ולכולנו יש "בעיות בחיים ".
ההמלצה שלי היא להניח הנחת יסוד חדשה ולפיה "החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן ושואף לדברים אחרים ". הנחת היסוד הזו קובעת שהחיים הם טובים למדי. החיים הם לא מושלמים וככל שנשכיל להסתגל לשינויים, נחוש פחות דחק (שהוא חוסר היכולת להסתגל לשינויים ) ,נסבול פחות מלחץ ונאפשר לעצמנו לשחרר שליטה .
בעיית חוסר שביעות הרצון שלנו היא בגלל רעיון שווא, בגלל אידיאליזציה ורצון להיות סופר מן או סופר וומן – גם הורה מושלם, גם עובד מושלם, גם מצליח על הסולם החברתי (המודד אותנו במונחים של כסף, כוח, כבוד ) וגם בעל מערכות יחסים מצוינות בתוך המשפחה ומחוצה לה.
אז המפתח הראשון לאושר הוא להשלים עם העובדה שאי אפשר להשיג הכול. אין חיים מושלמים,יש אדם שמשלים את עצמו כל פעם מחדש.
המפתח השני הוא לקנות משקפים חדשות על החיים :משקפים וורודות יותר, משקפים שמאפשרות לנו לראות את האופטימום ולא את המקסימום שאפשר להשיג בכל אחד מתחומי החיים החשובים לנו. בחיים מושלמים הייתי יוצאת להרבה יותר מסעות, בעולם מושלם הייתי משפיעה על הרבה יותר אנשים, בעולם מושלם הייתי משתכרת בקלות ובשפע.
בחיים האמיתיים המפתח המרכזי הוא להסתכל על הדברים כאילו הכול מושלם להסתכל על הדברים ולראות את חצי הכוס המלאה, בבחינת "הכירו בטוב ויהיה טוב ".
גם אם אני לא מרוויח מספיק, העובדה שאני עובד היא טובה דיה.
גם אם בן או בת הזוג שלי אינם עומדים בציפיות שלי, העובדה שאני בזוגיות יציבה היא טובה למדי.
גם אם לא יצאתי למספיק חופשות בחו"ל, העובדה שלקחתי לעצמי חופשה מהעבודה היא טובה למדי.
הרעיון הוא לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לשמוח במה שיש ולהודות על הטוב. היהדות מחנכת אותנו על כל צעד ושעל להגיד תודה. גם על הדברים שנראים טריוויאליים לכאורה. יהודי מאמין פותח בבוקר את עיניו ועוד בשכבו במיטה מיד מודה. המילים הראשונות שנאמרות בבוקר הן "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך".(ניר אביעד)
לפי הגישה האימונית החשיבה שלנו היא במונחים של תוצאות. והשאלה הכי חשובה היא
הכרת תודה? מה ייצא לנו מזה ?
מה ייצא לכם מזה שתאמצו את גישת הכרת הטוב ותהיו אסירי תודה על מה שיש ?
קודם כל תתחילו לנשום טוב יותר. לנוכח יישור מערכת הציפיות שלכם מהחיים תחליפו את התסכול והלחץ שאפיינו אתכם בתחושת סיפוק, שביעות רצון ואנרגיה גבוהים יותר.
שנית, תלמדו לזרום עם מה שיש ביחד עם שאיפה מתמדת לשיפור והתקדמות על בסיס מה שישנו ואפשרי.
שלישית, תתחילו להשתנות. מודעות עצמית היא תהליך של התפתחות אישית .במקום לראות את חצי הכוס הריקה תתחילו לראות את חצי הכוס המלאה .במקום לבקר,להיות שיפוטי ,לראות את מה שלא הספקתם ,את מה שלא הצלחתם ,את מה שלא עלה בידכם תתחילו לראות את מה שכן הספקתם ,הצלחתם ועשיתם.
פתאום החיים יראו לכם מושלמים כפי שהם.
אז נכון שהדרך לאושר איינה סוגה בשושנים אבל גם אם יש קוצים –הכול לטובה .זה בסך הכול עוד שעור בדרך להכרת הטוב .עלינו ללמוד ולהתאמן על הכרת הטוב אז נראה את הטוב .
אז כדי שהמתנה שלי לכם תהיה שימושית ו"לא תהיו כמו אותם אנשים שאוהבים כל כך את העצה שלי שהם ממסגרים אותה על הקיר ,במקום להשתמש בה (גורדון.ר.דיקסון ) " הנה לכם ציטטות מגדולי עולם שיעזרו לכם להתאמן על הכרת תודה:
אין הזדמנות טובה יותר לקבל עוד, מאשר בעת הבעת תודה על מה שיש לך כבר . הודיה פותחת דלתות של הזדמנות לרעיונות שנקרים בדרכך (ג'ים רואן ).
אם אתה כבר חושב, חשוב בגדולץ חשוב חיובי . שום דבר לא יכול להפחיד אותך אם אתה מסרב לפחד.(מהאטמה גנדי)
כאשר חשוך מספיק ניתן לראות את הכוכבים .(צ'רלס.א.בירד)
לעתים האור שלנו כבה, אך נדלק מחדש על ידי מישהו אחר.
כל אחד מאתנו חייב תודה מקרב לב לאלה שהדליקו מחדש אור זה .( אלברט שוויצר )
ולקראת יום ההולדת שלכם : חשבו טוב, יהיה טוב.