החלום הסקנדינבי
שמחה לוין ,מהמומחיות המובילות בארץ למגדר,אימון והתפתחות אישית ,מחברת הספר "להפוך חלום למציאות " ,בעלים ומנכ"ל של מכללת כישורים-קישורים ,חובבת מסעות בעולם .
הפעם אני רוצה לשתף אתכן וגם אתכם במסע של כ-40 יום לארצות סקנדינביה לכבוד יום הולדתי ה-50 .בסיום המסע חזרתי עם תעודה שמעידה שחציתי את חוג הקוטב הצפוני ובעיקר תעודה לא כתובה שמעידה שהדרך שלי להגשמת החלום עוד לפני … .
החלום שלי היה לצאת למסע של פנימה והחוצה לכבוד יום הולדת 50 שנחשב בעבודה הביוגרפית –גיל של שחרור מעבדות .רציתי לברר לעצמי טוב יותר את המושג של שחרור מעבדות ואין רקע מתאים לכך יותר ממדינות סקנדינביה שנחשבות מודל השראה לכל מי שמצדד בשחרור מעבדות .
במסע שלי נוכחתי שוב שארצות סקנדינביה הן באמת חלום עבור כל מי שרוצה להשתחרר מעבדות מודרנית .נוכחתי שהמודל הפמיניסטי הוא מודל לשחרור מעבדות מודרנית עבור נשים וגברים כאחד .
כשחזרתי לארץ בדיוק התפרסמה בעיתון כתבה על כך שבארה"ב הפמיניזם מת ואנחנו בתקופה של פוסט פמיניזם –נשים רק רוצות לחזור הביתה ,להפסיק לעבוד ,להיות אימהות ובנות זוג לגבר עשיר בקיצור רוצות להשתחרר מעבדות הכרוכה באידאל הבלתי אפשרי של שילוב עבודה ומשפחה בחברה שלא מאפשרת שילוב כזה .החברה האמריקאית מקדשת את אידאל העבדות בתרבות צרכנית שערכיה הם : גדול יותר ,גבוה יותר ,חזק יותר .וישראל הרי מקדשת את המודל האמריקאי ולא ירחק היום ויכתבו שגם נשים ישראליות רוצות לחזור הביתה .
האמנם ? אם זה באמת נכון שנשים רוצות לחזור הביתה ? ואם כן נשאלת השאלה למה נשים מוכנות לוותר על עבודה וקריירה בחיים שלהן ? מה גורם לנשים לכזאת שחיקה שהן מוכנות לוותר על ההיבט של עבודה כאמצעי להגשמה עצמית ?
היה זה פרויד (שוביניסט לא קטן בפני עצמו ) שאמר שאהבה ועבודה הם 2 ההיבטים החשובים של הגשמה עצמית .אז למה שנשים תרצינה לוותר על חלום ההגשמה העצמית ? איך קרה שהחלום על הצלחה בקריירה הפך להיות סמל לשעבוד ועבדות במקום לכלי ביטוי אישי ?
המילה פמיניזם סובלת מקונוטציה שלילית אצל גברים ונשים כאחד ולא זה המקום להבהיר את כל המושגים .אני אתייחס לפמיניזם במאמר זה כזכות להיות שוות בהזדמנויות לגברים .שימו לב שוות אבל שונות .אנחנו לא רוצות להיות כמו גברים בהתנהגות שלנו, בחשיבה שלנו ,בערכים שלנו אבל אנחנו כן רוצות לקבל זכויות שוות. זכויות שוות לנשים מאפשרות להם להביא לידי ביטוי סט אחר של ערכים הנוגעים לעבודה,משפחה,תרבות פנאי ,הגשמה עצמית ועוד .
לשם הבנת חשיבות הרעיון של שוויון הזדמנויות לנשים תרשו לי לחזור לרגע 100 שנים לאחור : לפני 100 שנים נשים לא הורשו להצביע ,נשים לא הורשו להשתתף בכוח העבודה ,נשים לא הורשו ללמוד עם גברים באוניברסיטאות היוקרתיות ,נשים לא הורשו ללמד בבתי ספר לבנים או לקחת חלק בהנהלות של חברות או בכל עמדה של השפעה וקבלת החלטות.
התנועה הפמיניסטית השיגה עבורנו הישגים יוצאים מן הכלל כשהיא פרצה עבורנו את הדרך באותם תחומים ותפקידים שהיום נחשבים מובנים מאליהם לנשים .קשה לי להאמין שמישהו עדין חושב שזכות הבחירה לנשים היא זכות מיותרת או שהזכות של הבנות שלנו לקבל השכלה גבוהה כמו הבנים היא זכות שאפשר לוותר עליה .קשה להאמין שרוצים לחזור לאחור ….
ובכל זאת ,התופעה של נשים שרוצות לחזור הביתה קיימת .
מה עומד בבסיס הרצון הזה לחזור הביתה ?
והאם באמת מדובר רק בנשים שרוצות לחזור הביתה ? ואולי יש גם גברים כאלה ?
מה צריך לקרות כדי שהחברה שלנו תאפשר לנשים וגברים כאחד הזדמנות שווה לשלב גם עבודה וגם משפחה בחיים ?
למה נשים וגם גברים מרגישים שהם עבדים בחברה המודרנית נוסח ארה"ב וישראל ?
והאם יש אלטרנטיבה טובה יותר ?
כדי להבין מה הסיבה לכך שנשים רוצות לחזור הביתה וגם גברים מעל גיל 50 טמונה בתרבות של שוק העבודה הישראלי שהוא שוק עבדים במיוחד עבור נשים אבל גם עבור יותר ויותר גברים .
כדי להבין למה אני מכנה את שוק העבודה הישראלי (שמחקה את המודל האמריקאי ) שוק עבדים צריך להבהיר כמה מושגים מתחום לימודי המגדר ולצלול לעובדות .
-קודם כל , בעידן הנוכחי המכשול העיקרי המונע חברה שוויונית מבחינה מגדרית נעוץ בהפרדה בין הספרה הפרטית הכוללת את המשפחה, גידול הילדים, תרבות הפנאי ובין הספרה הציבורית הכוללת את העולם הפוליטי והעולם הכלכלי .למרות שיותר ויותר נשים נכנסות לספרה הציבורית ,הספרה הפרטית עדין נחשבת כתחום אחריותה הבלעדית של האישה .
אני חושבת שהסיבה היא שזה מאוד קשה "להיות שם " (בספירה הציבורית והכלכלית ) כפי שהיא מתנהלת היום בישראל ובארה"ב לאורך זמן .הצורך להיות גם אימא במשרה מלאה וגם עובדת במשרה מלאה היא בלתי אפשרית .זו מלחמה יום יומית של להטוטנות והישרדות .במיוחד לגבי נשים חד הוריות או נשים שבמשפחה שלהן עוד לא השכילו לחלק באופן שווה את התפקידים ,לאו דווקא בגלל שבן הזוג לא רוצה אלא בגלל שתרבות העבודה בישראל מקדשת את מודל "העובד האידאלי " היכול להשקיע את כל זמנו ומרצו בעבודתו בשכר ,על פי דרישות מעבידיו .ג'ואן אקר (1990) טוענת שהעובד האידאלי המדומיין הוא גבר לבן, שרירי שיכול לבצע כל עבודה המוטלת עליו במשך שעות רבות ולפי דרישות המעבידים שלו .
על הציר בו מוצג העובד האידאלי כגבר המקדיש את כל עתותיו ומרצו לעבודה ,כעובד אידאלי
" טבעי " ,מוצגות נשים בעצם נוכחותן (במיוחד אם הן מן הסתם עם גוף של אישה או הרות ) כהיפוכו של מודל העובד האידאלי . נשים מצופות בחברה שמקדשת את "העבד האידאלי " לשלב בין 2 הספירות (לעבוד הרבה וקשה גם בבית וגם בעבודה ) או לוותר על הספירה הציבורית (דהינו להיות אם במשרה מלאה ). זו הבחירה היחידה העומדת בפני נשים –לוותר על העבודה או לשלב בין עבודה רבה בבית ובשדה .אין דרך אמצעית כי המדיניות הציבורית אצלנו לא מאפשרת זאת.
-שנית ,למרות שזו תופעה לא מדוברת ,בהדרגה ומתחת לפני השטח אני פוגשת יותר ויותר גברים שרוצים גם הם להשתחרר משוק העבדים ,כאלו שמבינים את ההפסד הכרוך בוויתור שלהם על הספירה הפרטית לטובת הספירה הציבורית .מדובר בגברים (שמגיעים אלי לקורסים לאימון והתפתחות אישית ) כשהם במשבר גיל ה50 או גברים צעירים מוכשרים (עובדים בהייטק או בחרבות פרטיות עם שכר ותנאים טובים ) שמאסו בהתמודדות עם הציפיות הבלתי אפשריות של מודל העובד האידאלי או אולי יותר נכון לומר "העבד האידאלי " (כזה שצריך מידי יום ביומו "לרדת למכרות " לשעות עבודה אינסופיות בהיותו המפרנס הראשי ) עובד שבתמורה לשכר ראוי עליו לוותר על החופש ללמוד, ,לגדל ילדים וליהנות מתרבות הפנאי .
אז ,האם אפשר אחרת ? האם אפשר למגר את תופעת "העבדות המודרנית "?
ומה הקשר בין סקנדינביה ,פמיניזם ושחרור מעבדות ?
במדינות סקנדינביה מתמודדים עם השינויים שחלו במבני המשפחה ובזכות הבסיסית של כל אדם-גבר ואישה –לקחת חלק פעיל בעבודה וגם ליהנות מחיי משפחה במשולב ,באמצעות
מדיניות ציבורית של תמיכה במשפחה
שכוללת חשיבה מערכתית על הצורך של האדם ועל הזכות הטבעית שלו לשלב בין משפחה וקריירה הנתונים מצביעים על כך שבמדינות סקנדינביה (דנמרק,פינלנד,שבדיה ,נורבגיה ,איסלנד) שבהם מוקצים משאבים גדולים יחסית למדיניות ציבורית תומכת משפחה (הטבות מס, תשלומים ישירים ,חופשות לידה מעל 400 יום לנשים וגברים ,סבסוד מעונות יום) גם שעורי ההשתתפות של נשים בשוק העבודה הם גבוהים ביותר ונעים בין 74% ל-86% ,לעומת 50% בישראל .
בישראל מושקעים מעט מאוד משאבים במדיניות תומכת משפחה (כגון סבסוד מעונות יום ,חופשת לידה ארוכה יותר, הטבות מס כאשר שני בני המשפחה עובדים ,הכרה במטפלת ועוזרת כהוצאה ,יום לימודים ארוך ועם ארוחת צהרים ללא תשלום ,יצירת מקומות עבודה אטרקטיביים לנשים ,שריון לנשים בפוליטיקה ). למרות שזה צוו השעה לנוכח השינויים הרבים במבנה המשפחה כגון משפחות חד הוריות ,הצורך בשני הורים עובדים והמדיניות התומכת בעידוד הילודה בישראל.
אז איך זה קרה שבסקנדינביה מושקעים משאבים גדולים יותר במדיניות תומכת משפחה ?
פשוט מאוד בארצות סקנדינביה יש 50% נשים ולמעלה מזה בעמדות של קבלת החלטות.
נשים אחראיות על קבלת החלטות לגבי הקצאת משאבים ויש להן סדר עדיפויות שונה .
איך זה קרה ?
יש שריון לנשים כתוצאה מלחץ של נשים במפלגות לקידום נשים .כתוצאה מכך יש זינוק במספר הנשים המקבלות החלטות ויש העדפה למדיניות של השקעת משאבים המאפשרים שחרור מעבדות .
נשים בסקנדינביה,הן סוכנות שינוי של רעיון השחרור מעבדות מודרנית. נשים מובילות זאת והגברים נהנים מהרעיון הזה ותומכים בו כיון שהוא משרת גם את האינטרס שלהם .
רואים את זה על כל צעד ושעל במדינות אלו .זה נראה לעין ….
קודם כל רואים שיש הרבה פארקים ובועות אויר ירוקות שבהם מתהלכים גברים רבים עם עגולות תינוק בשעות הבוקר (כי גם גברים יכולים לקחת חלק מחופשת הלידה המתפרסת על 400-465 יום),רואים נשים טיסות ,נשים קברניטות של מעבורות ואניות גדולות ,מוכרות דגים ,נהגות משאיות אשפה ,רואים בכלי התקשורת מספר גדול של חברות קבינט בפרלמנט וראשי ממשלות נשים ,רואים מקומות חניה ליד איקאה וחנויות עבור משפחות עם ילדים קטנים ,יש מקומות שמורים באוטובוסים להורים עם ילדים ,יש גני ילדים מסובסדים ,יש בתי ספר עם ארוחות צהרים וספרים ללא תשלום (ואפילו הלימודים באוניברסיטה בחינם ) ,אין כמעט פושטי יד בערים הגדולות ,יש הפרדת אשפה והתייעלות אנרגטית ,במקומות רבים יש 4 ימי עבודה בשבוע ,יש חופשות ארוכות המקבילות לחופשות מבית הספר ,יש שמירה על חוקי התנועה בלי שוטרים ואחוז קטן של תאונות .
אני בטוחה שחלקכם ימהרו לומר שזה אפשרי במדינות עשירות כמו ארצות סקנדינביה ובלתי אפשרי בישראל עם בעיות הביטחון שלה .
ואני אענה לכם שזה תירוץ כיוון שגם אם נוציא את תקציב הביטחון שלנו מהתקציב עדין יש אפשרות לסדר עדיפויות שונה בחלוקת המשאבים וכי השינוי הוא מבפנים החוצה .קודם נאמין בפנים ואז נגשים בחוץ .
אם אנחנו נדמיין חיים של שחרור מעבדות ונאמץ את המודל הסקנדינבי כי אז גם אנחנו נגשים את החלום הסקנדיבי .
זכרו "כל דבר נוצר פעמים ,קודם הוא נוצר בבית היוצר של הדימיון ורק אח"כ הוא נוצר במציאות ".
בסקנדינביה הנשים עשו זאת ובגדול ,גם אנחנו יכולות להנהיג רעיונות חדשים ולהוביל חלומות וגם אצלנו הגברים יבואו בעקבותינו ….