מאת: אביאל אברמוביץ'
הדיווח התקשורתי השכיח על טייקון זה או אחר, מעל דפי העיתונות הכלכלית, מתחלק לשניים: החלק הראשון עוסק בהישגיו הניהוליים הפיננסיים והשיווקיים.
אלה נסקרים במדורי הכלכלה והחדשות. החלק השני עוסק בפעילויותיו החברתיות וקשריו השונים, אלה שאינם קשורים, לכאורה, לעסקיו ולחברות שבבעלותו. הללו מסוקרים בעמודי הרכילות.
מבין עמודים אלה מסתננות לעתים גם הודעות (או תמונות) על ביקוריו, נסיעותיו ונוכחוו בחצרותיהם של מורים רוחניים כאלה או אחרים. אם תרצו, רבנים בעיירות פיתוח ואם תרצו חכמי המזרח בהודו, או מורים ליוגה ומדיטציה בטיבט. מה משקפת לנו, הקוראים, צורה כזו של דיווח?
שיש הפרדה ברורה בין ניהול שוטף – מקצועי ומדיד, לבין הצורך של המנהל, או איש העסקים, בלימוד והתפתחות רוחנית, או בהתייעצות עם סמכות רוחנית כלשהי. לא בכדי נבחר נושא "ניהול ורוחניות" לדיון בירחון מכובד למנהלים. מן הסתם הולכת וגוברת הדעה כי התבססות בלעדית על מימדים ונתונים מספריים, חוקיים או פיסקאליים, אינה מספיקה עוד למנהיגות עסקית מוצלחת, המייצרת שרידות ארגונית, רווחיות וצמיחה.
גם מובילי המגזר הציבורי "מככבים" בחלוקה הדיכוטומית של סיקור פעילויותיהם במדורים, כמוזכר לעיל. ראשי ממשלה, שרים, גנרלים ובכירים אחרים במגזר הציבורי מצטלמים כשהם מגיעים באישון לילה, או לאור מצלמות טלוויזיה, למפגשים דיסקרטיים להתייעצויות, שמא נאמר התוועדויות, עם רבנים, סופרים ואנשי רוח, שלכאורה אין להם ולמינהל תקין של מדינה הרבה מהמהשותף. ומן הסתם השיחה לא עוסקת בתהליכי חזרה בתשובה, או בכתיבת פרוזה.
אצל חלק לא מבוטל של המנהלים נתפס נושא שילב הרוחניות בניהול כאפשרות בלתי סבירה, מיותרת, שמערבת מין בשאינו מינו; כמעט ככפירה בעיקר. ויש להודות שקיים גם חלק אחר, המבין, מכיר ומוקיר את חשיבות שילובה של הרוחניות בתהליכי חשיבה. רוחניות עבורו היא בעלת ערך, המעניקה תרומה אמיתית, ולא רק במימד הכלכלי, או הפוליטי.
ישנם מנהלים ונבחרי ציבור המבינים ומשלבים באופן אורגאני ומתמשך בין ניהול לרוחניות. אותם מנהלים עוסקים בכך באופן פעיל ובאופנים מגוונים המתאימים להם: לימוד גמרא, קבלה, מדיטציה, יוגה, תפילה, לימוד וקשר עם מורים רוחניים, ביקורים במקומות מעוררי השראה ועוד. הבחירה היא אישית ומותאמת לכל אחד על-פי רצונו להעמיק בחוכמה, ואמונתו בתרומת אותה פעילות לעסקים ולחיים.
אצל מנהלים אלה נוצרת האחדה מחשבתית בין שיטות ואופני הניהול השונים, לבין הבנה ותובנה, כי רוחניות היא לעתים המציאות האמיתית, השקופה והברורה ביותר. רוחלניות היא אוניברסלית וחובקת עולם. גישות ניהול, שיטות מדידה וחוכמת חיים, אשר מתוכה צמחו רבבות עסקים בתחומים אינספור. ברוחניות, בדרך כלל, מזוקקים ערכי מוסר אלמותיים; כאלה שהעלו והפילו מעצמות כלכליות ופוליטיות.
בחקירה עמוקה המתבקשת ונעשית בכל מסורת רוחנית אמיתית, מגיעים תמיד לתשובות אמיתיות, ערכיות; והפלא ופלא, תשובות אלה תואמות, לעתים קרובות, לדעותיהם של גדולי הפרופסורים והיועצים מעולם החומר.
גם אני זכיתי לחוות חוויות אישיות של השילוב המוזר, לכאורה, של רוחניות וניהול. בעבודתי ברשות מוניציפאלית וכמאמן אישי של ראשי רשויות ובכירים אחרים במגזר הציבורי, אני חווה עומס, אינטנסיביות וצורך יומיומי, נחוץ וחיוני, כאוויר לנשימה, בקבלת מאות החלטות. הכל מתוך רצון כן ואמיתי להתחשב, בו-בזמן, במספר גדול של פרמטרים והשלכותיהן של מאות החלטות על חייהם של עשרות אלפי אנשים, תושבי העיר והמדינה.
חידוד והשחזה של ה-MIND, והבאתו לרמה אופטימלית של יכולת התבוננות, ניתוח ובחירה הם אמצעים הם אמצעים חיוניים בתהליכי קבלת החלטות. ואלו יעשו טוב יותר בשילוב פילוסופיה רוחנית כלשהי. פילוסופיה המתבססת על ערכים אנושיים, על רצון אמיתי להביא חמלה, שמחה, אהבה, וברכה לנו עצמנו ולכל הבאים עמנו במגע. ניתן לקרוא לזה רוחניות, אפשר לכנות את זה מוסר. לא אתעקש על המילה שתבחרו, אולם כשאלה יהיו הערכים הבסיסיים והגורפים על-פיהם תתקבלנה החלטות מרכזיות בניהול עסק, או מדיה – ניתן יהיה להותיר את כוכב הלכת שלנו (או את מדינתנו הקטנטונת) במצב רוח טוב בהרבה מכפי שהוא היום לדורות הבאים.
הכותב הוא סגן ראש העיר הוד השרון, יו"ר לשכת המאמנים בישראל, מאמן אישי ותלמיד ב"קלאסיקה בודהיסטית בישראל"