מאת: שמחה לוין
התלבטתי קשות אם לכתוב על גיל המעבר, שכן זה נושא מאוד לא סקסי. נשים בגיל המעבר נחשבו פעם לא סקסיות בלשון המעטה ועד היום יש המכנים גיל זה גיל הבלות.זהו גם הסוד השמור ביותר אצל נשים שכן מי מאיתנו רוצה להודות שהיא בגיל 40+ ?עם כל הבעיות הנלוות אליו ? אבל ההפך הוא הנכון –זהו גיל נפלא של גילוי עצמי .
נשים שקוראות מאמר זה בוודאי תתחלנה לגחך לעצמן אם הן עוברות גיל זה עם גלי חום, עצבנות וכל אותן תופעות פיזיות ונפשיות שמערערות את חיינו .אבל זה בדיוק העניין. ההורמונים יכולים להיות כלי להעצמה נשית. הם קוראים לנו להתעורר מחדש ולעשות בדיקה מחדש של כל הדברים החשובים לנו בחיים: משפחה, קריירה, לימודים, תרבות פנאי, חברות, נכדים. כל אלו מקבלים סדר עדיפויות שונה בגיל התבונה. אני עובדת עם נשים רבות שהן בגיל המעבר 45-65. הסיפורים שאני שומעת מהן יכולים לתת לנו הצצה אל הדילמות האופייניות לשלב הכל כך חשוב הזה בחיים. שלב של שינויים גדולים בחיים.
דילמות בזוגיות
מספרת עדנה : "כל חיי עבדתי בחצי משרה ובעלי היה המפרנס העיקרי.זה היה נוח לשני הצדדים כיון שכך יכולתי להיות זמינה לילדים שלי וגם לקבל אותו כשהוא מגיע הביתה .האמת גם שהוא פרנס אותנו בכבוד רב.לאחרונה קיבלתי תפקיד ניהולי מאתגר .תפקיד שרציתי מאז ומתמיד.חלק מדרישות התפקיד הם לצאת מהבית גם בשעות הערב.הילדים עזבו ובעלי נשאר לבד בערבים אחדים בשבוע.בהתחלה הוא קיבל זאת בהבנה אבל בהדרגה ,יחסו השתנה והוא החל לדרוש ממני לוותר על התפקיד שאליו ייחלתי מאז ומעולם.
הוא מבחינתו הפגין רצון לנוח ,לפרוש,להאט את הקצב .בעוד שאצלי יש תחושה הפוכה של רצון להעז,
לנסות דברים חדשים,לדהור קדימה.
משהו אצלי התחיל להתקומם –הרי כל השנים שבהם גידלתי את הילדים והוא נעדר מהבית ,קיבלתי זאת בהבנה ואשפרתי לו לעשות את מה שהוא רוצה ואוהב.למה הוא לא יכול לפרגן לי כשאני נהנית ומגשימה את עצמי ?".
אצל רוב הנשים הזהות והערכה העצמית בגילאים של 20-40 קשורים למערכות היחסים שלהן בהקשר המשפחתי.אצל הגברים לעומת זאת רוב הערכה העצמית שלהם מבוססת על הצלחתם בעולם החיצוני ועל סמלי סטאטוס:עמדתם בעבודה,המשכורת,המכונית,התגמולים .דפוס זה מתחיל להשתנות החל מגיל 45 ואילך.
נשים מתפנות לעיסוקים מחוץ לבית :הן באות בהמוניהן לקורסים לאימון ,לסדנאות מודעות .הן מתעמלות והן פותחות עסקים קטנים ובעיקר הן מלאות רעיונות חדשים .הן מתחילות להרגיש את האנרגיה של גיל המעבר שגורמת להן להביע את עצמן בצורה יצירתית יותר והן נדחפות להבעה עצמית חזקה מחוץ לשטחים המוכרים של בית ומערכות יחסים.אצל הגברים התהליך הוא בדיוק הפוך :גברים באותו גיל עשויים להרגיש את עייפות החומר ,הם רוצים להוריד הילוך וליהנות מפרי עמלם בצל קורתם ומשפחתם.
הדפוס ההפוך הזה יותר קונפליקט זוגי גדול ואם בני הזוג לא משכילים לתאם ציפיות ולהגדיר מחדש את החוזה הזוגי והפסיכולוגי שלהם ,התוצאה היא לא טובה.
סבתאות מודרנית
אתי היא סבתא ל-3 נכדים קטנים,יפים וחמודים.היא מאוד גאה בהם.היא הגיעה לקורס אימון מתקדם לאחר שחוותה את משבר הזוגיות ומשבר בקריירה שלה.במהלך הקורס היא הופתעה לגלות שדווקא
הבת שלה שדחפה אותה לצאת לקורס באה אליה בתלונות על כך שהיא לא זמינה כבעבר לשמור על הנכדים ולעזור לה לגדל אותם.היא ציפתה ממנה להיות סבתא כמו שהיא חשבה שסבתות צריכות להיות.כמו שאימא של אימא הייתה עבורה :סבתא שמבשלת ומארחת כל יום שישי ,ששומרת עליהם אחר הצהרים כשאימא בעבודה,שעושה בייבסיטר בשמחה כל פעם שמבקשים ממנה ושמקדישה את כל הזמן הפנוי שלה לנכדים.
להפתעתה של אתי הבת שלה כעסה עליה כשהיא התחילה את מסע הגילוי העצמי "על חשבון הנכדים".
מה קורה כאן ?
ברוב תקופות ההיסטוריה האנושית נשים מתו לפני שהגיעו לגיל המעבר .אצל הנשים ששרדו בשנים אלו גיל המעבר היה גיל של התדרדרות גופנית ונפשית.כיום כאשר תוחלת החיים הממוצעת של אישה הוא בין 80-85 שנים את צפויה לחיות 30 -40 שנים אחרי גיל המעבר .גיל המעבר שאת עוברת אינו דומה כלל וכלל לזה שהאמא שלך או הסבתא שלך התנסו בו.זהו גיל שבו חדות המחשבה שלך,האנרגיה שלך והיצירתיות שלך הם בשיאם.את מרגישה שאת יכולה להניע מחדש את גלגלי העולם ודפוס הסבתאות והאמהות שהיה נהוג לפני עשורים אחדים אינו מתאים לך.זה דורש תאום ציפיות וחוזה מחודש עם הבנות והבנים הבוגרים שלנו שיש להם מודל אחר של סבתא בראש.
לעשות שינוי
גיל המעבר מביא איתו לא רק "השתוללות הורמונים " .מחקרים שבהם בודקים את השינויים הפיזיולוגיים שמתרחשים אצל האישה בתקופת הסב-מנופאוזה מראים שנוסף לשינוי ההורמונאלי שפירושו שתקופת הפוריות הגיעה לסיומה ,גופנו ובפרט מערכת העצבים שלנו ,ממש מחווט מחדש.המוח שלנו משתנה,מחשבותיה של האישה ,כושר ההתמקדות שלה וכמות הדלק שמוזרמת למרכזים האינטואיטיביים במוח-כולם עוברים חיווט מחדש.(נורתרופ,2002).
רוב הנשים שחוות את השתוללות ההורמונים תרגשנה נורא ותחפשנה כל דרך אפשרית להפסיק את התופעות הפיזיות המעיקות.אבל הפתרון איננו רק בצד הפיזי.ההורמונים שלנו פותחים בפנינו הזדמנות לראיה חדשה של החיים שלנו על כל מורכבותם.זהו גיל שמאפשר לנו לבדוק מחדש את סדרי העדיפויות שלנו ולשים את עצמנו בפוקוס .לומר לעצמנו שגם אנחנו חשובות.זו ההזדמנות שלנו לבטא מחדש את הדחפים היצירתיים שלנו ולהביא לידי ביטוי יכולות שידענו שיש בנו אבל לא יכולנו לתת להם ביטוי.
אם לא נדע להתמודד עם השינויים שהגופנפש שלנו כופה עלינו נצטרך להתמודד עם בעיות גופניות שאי אפשר יהיה להתעלם מהם.גיל במעבר יכול להיות גיל של קללה או גיל של ברכה.
בידנו הכוח לשנות ולהחליט באם נפרוץ את הדרך או נשאר מאחור.