מאת: שמחה לוין
נסו לשאול אנשים מכל קשת הגילים והצבעים – מה החלום שלך? סביר להניח שהתשובה תהיה לטייל בעולם, לנסוע לארצות רחוקות, לראות תרבויות חדשות. מן הסתם גם אתם נמנים על הקבוצה הזאת אם אתם קוראים את המאמר הזה. בואו נניח לרגע שכל האפשרויות פתוחות בפניכם ואין לכם מגבלה של כסף, זמן או מחויבויות – האם אתם באמת ובתמים בנויים לטיולים בעולם? עד כמה הנוודות מתאימה לכם?
כמי שמטיילת הרבה בעולם אני רוצה להגיד לכם שלטייל זו עבודה קשה ולא קלה כלל וכלל. ואני לא מדברת על טיולי תרמילאים. אני מדברת על טיולים עצמאיים של אנשים בגילאי 30 פלוס שרוצים לנסוע לטייל בעולם ויש בידם משאבים סבירים למדי לעשות זאת. וזאת למה? מיהו נווד מוצלח? מה נדרש ממטייל עצמאי?
בראש וראשונה כדי לטייל באזורים אקזוטיים בעולם וגם לא כל כך אקזוטיים צריך מערכת עיכול טובה. כזו שמאפשרת לך לטעום מאכלים חדשים, להסתגל לתבלינים זרים וליהנות מטעמים שונים. יש אנשים שיכולים לאכול מדוכני רחוב בתאילנד או במקסיקו סיטי וליהנות וגם להישאר בריאים ויש כאלו (כמוני) שגם אם הם אוכלים במסעדה נקייה ומהודרת בניו יורק – חוטפים קלקול קיבה או במקרה הטוב סובלים מעצירות כרונית בטיולים.
שנית כדי לטייל בצורה עצמאית צריך יידע מורחב בגיאוגרפיה וגם כישורי אוריינטציה.
צריך לדעת לקרוא מפות, לחשב מרחקים ולתכנן את הזמן על פי המרחק. זה נכון שאפשר להיעזר בסוכן נסיעות אבל בסופו של דבר סוכם הנסיעות נשאר במשרד ואתה זה שעשוי למצוא את עצמך באמצע תחנת הרכבת בטוקיו מבלי לדעת לאיזה כיוון לקחת את הרכבת כדי להגיע לקיוטו.
שלישית כדי לנדוד בעולם צריך כושר גופני טוב עד מצוין. אם הספורט היחיד שלך מתמצא ברביצה של 4 שעות ביממה מול הטלוויזיה (ספורט כורסא) סביר להניח שתתקשה לטייל ברגל באתרי התיירות בעולם. אפשר כמובן לראות את הנוף דרך החלון באוטו אבל תמיד יגיע הרגע שתידרש ללכת ברגל במתחם הפירמידות הענק של צ'יצה ניצה במקסיקו או לשוטט באינספור המקדשים המדהימים של קיוטו או אפילו לעשות קניות ברחובות הונג קונג. ואולי הליכה של 2 ק"מ לא נראית לך קשה ובכל זאת…
הדבר הרביעי שלו אתה נידרש כדי לטייל בעולם הוא סבלנות וסובלנות. לנו הישראלים קשה לעמוד בתורים האינסופיים במעבורת למערה בדרום איטליה באוגוסט או למסעדה טובה בניו יורק. אנחנו גם לא תמיד סובלניים לנורמות וערכים של עמים אחרים.
המשאב החמישי שאנו נזקקים לו כדי לטייל עצמאית בעולם הוא סקרנות ופתיחות לשפה חדשה, לתהפוכות מזג האוויר באזורים אחרים של העולם (כמו למשל באיים הטרופיים שבו לפתע פתאום באמצע החום הגדול מתחיל לרדת גשם).
שישית – יש מרכיב שנקרא עייפות החומר בטיול. בתחילת הטיול אנחנו מתלהבים מכל דבר חדש – אני זוכרת שהגעתי לראשונה לאלסקה ולא יכולתי להירגע מנוף הבראשית הזה ואז אחרי יומיים העיניים הסתגלו ואיתם פחתה ההתלהבות הראשונית. או במקסיקו, בהתחלה הכול נראה כל כך צבעוני וכל מלאכות היד נראות כל כך יפות ואז מרוב עומס על החושים נוצרת תחושת עייפות עד מיאוס.
ושביעית – עוד לא דיברנו על תופעת הג'ט לג – עייפת בעברית. מה לעשות אבל לא לכולנו יש היכולת להסתגל לאזורי זמן שונים למשל לטוס 40 שעות "מדלת לדלת" ואז להיכנס במהירות לזמן המקומי. וזה עוד לפני שדיברנו על טיסות במחלקת הסרדינים (מחלקת תיירים).
אז לפי כל הקריטריונים הללו אני חייבת להודות שאני לא הנוודת הכי מוצלחת בעולם.
וזאת למה?
בראש וראשונה אני מפונקת מבחינה פיזית. מאוד אוהבת שהסביבה הפיזית בה אני ישנה או אוכלת תהיה נוחה ואסתטית. למשל הסבל הכי גדול שלי הוא לישון בחדר קטן, צפוף ומעופש ועם אור ניאון קלוש. זה מוציא לי את כל העונג מהטיול.
שנית – יש לי מערכת עיכול מאוד עדינה. אם בעלי הוא זה שיכול לאכול בכל מסעדה בעולם ולטעום תוך התמכרות חושים מכל דבר (גם אם אלו רגלי כלב בסין) מספיק שאני אטעם קמצוץ של דג שלא בושל כראוי כדי לחטוף קלקול קיבה שיימשך שבוע.
שלשית – אני מתעצלת לקרוא מראש על כל המקומות שאליהם אנו מתעתדים לנסוע. זה משעמם אותי להגיע למקום שכבר קראתי עליו. אני מעדיפה להגיע למקום ואז ליהנות מהחידוש והחדש. זה כמובן מאוד בעייתי שכן כל אידיוט יודע שאם לא תלמד מראש את המסלול תוך ירידה לפרטים הארגוניים הכי קטנים אתה עשוי למצוא את עצמך באמצע צ'ו-קו-בו-קו (שם אמיתי של עיר קטנה בארגנטינה) ללא מקום ללינת לילה. למזלי האיש שאיתי כל כך נהנה לקרוא, לחקור ולרדת לפרטים לגבי כל יעד שאנחנו מכוונים אליו שעבורו זה מיותר לגמרי לנסוע לשם. מבחינתו החוויה האמיתית הם ההכנות למסע תוך התעמקות במפה ובאטרקציות העתידיות.
ועוד לא דיברנו על העובדה המצערת שאני ספורטאית בזעיר אנפין וכל הליכה בשמש מעל ל700 מטר מהווה מאמץ מפרך עבורי. אני אמנם שוחה באופן קבוע וגם לא מעשנת אבל בעיות הגב שלי מתעצמות בטיולים רגליים.
אז בקיצור – לטייל בעולם זה לא בשבילי ובכל זאת לטייל בעולם זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. אני מוכנה להתאמץ ולעבוד קשה שנה שלמה בשביל לממן טיול ומה שמחזיק אותי זו הידיעה שעוד מעט אספק את תאוות הנדודים שלי. שכן אולי אני לא הנוודת הקלאסית וגם לא הטיילת הכי מוצלחת בעולם אבל טיולים בשבילי הם טעם החיים. הם בשבילי הדרך הכי טובה לקחת פסק זמן ולאפשר לשכל שלי לצאת לחופשה ולמחשבות שלי לנוח ולעצור ממרצם. הטיולים בעולם הם חומר הגלם המזין את היצירתיות שלי ואת כושר ההמצאה שלי. טיולים בעולם מאפשרים לי ללדת את עצמי מחדש. אז גם אם אתם כמוני – לא המטיילים הכי ספורטיביים בעולם וגם אם אתם לא ממש יודעים ל"קרוא מפה" – אל תוותרו – העולם מחכה לכם. |